<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ק'</h1>
<h2>דף מה:</h2>
כל נדרי. דאמרינן בלילי יום הכפורים הגיה אבא מרי זצ"ל מיום כפורים זה עד יום כפורים הבא עלינו לטובה כולהון דאיחרטנא בהו. וכן עיקר. והאומר מיום כפורים שעבר עד יום כפורים הבא עלינו לטובה כולהון איחרטנא בהון אינו אלא טועה שאי אפשר להתיר את עצמו ובלא חרטה דמעיקרא ובלא יחיד מומחה או ג' הדיוטות. ועוד שהלכה כרב פפא דהוא בתראה דאמר בהשולח גט שצריך לפרט הנדר. והכי נהגינן. אלא מיום כפורים זה עד יום כפורים הבא עלינו לטובה. עיקר. וסמך לדבר דאמרי' בד' נדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של השנה כולה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לנדור יהו בטלים. ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. ופריך תלמודא אי זכור בשעת הנדר קיימיה לנדריה ובטליה לתנאיה דלא דמי למאי דאמרינן לעיל ואומר לפני חבירו כל נדרים שאני עתיד וכו' ואח"כ מדירו דהתם ודאי לא מבטל לתנאיה דידים מוכיחות דלבטל נדרו שלאחריו מתכוין. ופריק אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר. וכן הלכה. דשיטת פירכת התלמוד ופירוקא דאביי מוכיחין כך. ורבא דמשני שינוייא אחרינא לא פליג אתלמוד' ופירוקא דאביי אלא בעי לאוקומי לישנא דמתני' דקתני ובלבד שיהא זכור דלא מצטריך ובלבד שלא יהא. כדקא משנינן גבי שבועות הבאי דמפרש אביי שבועה שראיתי ורבא פריך והא דומיא דנדר קתני וכו' אלא אמר רבא באומר יאסרו וכו' אם לא ראיתי (ומאביי) [ואאביי] לא פליג אלא בעי לאוקומיה לישנא דאם לא ראיתי. והב"ע שהתנה בראש השנה [ו]לא ידע ממאי התנה אם מדברים שבינו לבין חבירו או מכל העולם או משאר דברים. והשתא קאמר נדר. אם זכור בשעת הנדר ואמר על דעת ראשונה אני עושה לכשיזכר שמדבר זה התנה נדריה לית ביה מששא. אי לא אמר על דעת ראשונה בטליה לתנאיה דהא זכור לו ולא חשש. אבל רבא לא אמר אם [לא] זכור בשעת הנדר בטליה לתנאיה ש"מ דבהא מודה לאביי. וליכא מאן דפליג דבאין זכור מתנאו מלומר נדריה לית ביה מששא. והיינו דאמרי' רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא דהכי שכיחא מילתא שכשאדם מתנה בראש השנה ולאחר מיכן מתוך כעסו נודר ומדיר חבירו ואינו זוכר מתנאי שכשיזכור תנאו בטל נדרו כדמוכחא שמעתא. ועוד מדקתני הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה שמעי' בלאו נשכחת קצת מיירי. דמי מסיק אדעתיה שישכח ממה שהתנה. ופי' דמתני' לדברי רבא הכי איתא הרוצה שלא יתקיימו נדריו של השנה (ו)יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לנדור יהו בטלין בין ישכח התנאי בין לא ישכח לגמרי ובלבד שיהא זכור שלא ישכח במקצת התנאי בשעת הנדר. וגם יזכור לתלות בדעת הראשונה. אבל כשישכח כל התנאי לית דין ולית דיין דקיימיה לתנאיה ובטליה לנדריה כשיטתא דתלמודא והא דאביי. ורבא (ד)לא מפליג אלא בלא אמר על דעת ראשונה. ואע"ג דפרכיה רבא למאן דבעי למדרשיה בפירקא אנן דרשינן ליה בפירקא משום דהאידנא קולי נדרי טפי משני דרב דאמרי' בהשולח גט בשני דרב קולי נדרי. ואע"ג דשבועות לא קולי אגב נדרי תקינו בכל [נדרי] משום עצמו שבועת (נדרי) דינר של זהב דמישתרש מקום דינר. שבין שבועות [בין] נדרים בין חרמים דכהנים או (דבין) [דבדק] הבית בין איסורין הכל תלוי בלא יחל אבל אחרים מוחלין לו. והכי עדיף ליה טפי. ומצינו חילוק בהיתר נדרים בין עם הארץ לתלמידי חכמים דמשנינן בכמה דוכתי (בין) [כאן] בתלמידי חכמים (בין) [כאן] עם הארץ. ודילמא כי אקפיד משום עמי הארץ דאתו לפירקא. והיו דורשים ללעוזות בלעז ואתי לזלזולי בנדרים. דאיתחרטנא להבא משמע כדאמרי' בברכות (ו)יהיו לרצון אמרי פי משמע דאמרי ומשמע דאמינא. ופי' דאיחרטנא כלומר שנזכר בתנאי של ראש [השנה] לאחר [הנדר] ונתחרט ויהא מותר. ונסלח לכל עדת בני ישראל שייך הכא כדאמרי' בפר' מי (שהיה) [שאמר הריני] נזיר ושמע חבירו הרי שנדרה בנזיר והפר לה בעלה ולא ידעה שהפר לה והייתה שותה ביין וכו' ועל זה נאמר וה' יסלח לה. אף זה כן שידור ולא יזכור תנאי של ראש השנה המבטל נדרו ויעבור צריך כפרה וסליחה. ועל זה תיקנו חכמי' לומר ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה. ומה שנהגו לאומרו ג' פעמים שכן רוב דברי חכמי' משולשין מגל זו מגל זו מגל זו קופה זו קופה זו קופה זו במנחות. וכן חלוץ הנעל ג' פעמים. וכן רוב דברים. וכן מותר לך מותר לך מותר לך. ואני שמעתי שיש מקום שאין אומ' אלא פעם אחת. וכן נראה. אך לפי טעותם הרגילו את עצמם ג' פעמים כעין היתר נדרים. והוסיפו כך במחזורים ישנים חוץ מגזירת היישוב ותקנת הקהל שהיו מדמין שהוא היתר הנדרים שעברו. ודברי הבאי הן ופורחין באויר. וטעו בשתים חדא דלהבא הוא כדפרישית ועוד דדברי יחיד מישתרו בהכי אבל נדרי רבים ושבועות גזירות בית דין ושבועת אלמנה (מחייבי) [וחייבי] מלוה אינן בכלל שאינן תלויין בדעתו בלבד אלא בדעת המקום ובית דין וציבור (ו)לא מישתרו בהכי. חדא דכיון דבית דין וציבור הם מסתמא זכורים הם או כולן או מקצתן ולא מישתרו דהא איתעקרא תנאה כיון דזכור הוא בשעת הנדר. ועוד דלא ניתקן אלא משום (דקול) [דקיל] נדרי. ושל יחידים (קול) [קיל] ושל אלמנה [קיל] אבל [של] ציבור לא קילי. ומשום דקילי דרשינן. ואדלא קילי לא דרשינן. ואפי' דרשינן לא מהני כדפרישית. ומה שתיקנו לומר ביום הכפורים ולא בראש השנה כמו שהוא במשנה משום דיום כפורים בטל מכל מלאכה ואיכא כנופיא טובא וסמוך הוא לראש השנה. ופעמים שיום הכפורים נקרא ראש השנה כדכת' בראש השנה בעשור לחדש אי זו היא שנה שראש השנה שלה בעשור הוי אומר זה יובל. כך פי' ר"ת.
